מקור שמו של השוק במילה הגרמנית |הנטה|נָאשֶן|סנטה|, שמצאה את דרכה לעברית המדוברת כ"לנשנש". במתחם העצום מתקיים שוק מאז המאה ה-16, אבל היום הוא מכיל בעיקר דוכני אוכל. הכינו את עצמכם לצעידה ארוכה ומשביעה: לאורך קילומטר וחצי פזורים יותר ממאה דוכנים, מסעדות קטנות ומזנונים, שבהם מציעים מנות קטנות וטעימות של אוכל רחוב מרחבי העולם; המטבח המזרח-תיכוני פופולרי במיוחד, ויש אפילו כמה דוכנים ישראליים. רוב המסעדות ממוקמות במבנים מרובי חלונות, האופייניים לאזור זה של וינה ומשרים אווירה נעימה, מאווררת ושטופת אור. המסלול המתואר להלן מתחיל מצידו המרוחק של השוק, כדי לסיים במרכז העניינים. המחירים בשוק אינם זולים, אך האווירה הנהדרת בכל פינה מפצה על כך. מומלץ במיוחד לחפש את הדוכנים הניידים שבהם חוואים מוכרים ממתקים וקינוחים אותנטיים מהונגריה ומדרום אוסטריה, ולדגום אבני שוקולד |הנטה|(שוֹקוֹשטָיינֶה, Schokosteine)|סנטה| – ממתקים מקומיים של שוקולד בציפוי סוכר, שנראים כמו אבני נחל קטנות. כדי לגלות את הדוכנים והמסעדות המעניינים ביותר, עקבו אחר מסלול ההליכה טעימות בנאשמרקט.

מגדל ההגנה האווירית ממלחמת העולם השנייה הוסב בחוכמה לאקווריום עירוני ובו דגים ובעלי חיים ימיים. לצידם שוכן כאן ג‘ונגל עירוני שלם: תנינים, קופים, נחשים, לטאות ואפילו ציפורים שמעופפות בחופשיות בחלל המרכזי. הילדים מוזמנים להאכיל את הקופים או לצפות בהאכלה של כרישים, דגי פיראניה וזוחלים אחרים (תוכלו למצוא פירוט של זמני ההאכלה באתר האינטרנט). בבונקר תת-קרקעי סמוך שוכן מוזיאון כלי העינויים (Foltermuseum), שאינו מומלץ.

בית הזֶצֶסְיוֹן (Wiener Secessionsgebäude) משמש מעין מניפסט לתנועת הזֶצֶסְיוֹן האוסטרית, המקבילה לאר נובו הצרפתית. הוינאים השמרנים, שיצירותיהם של בני הקבוצה עוררו בהם התנגדות,קיבלו בביקורת עזה גם את המבנה שמולכם, וכינוהו ‘בית שימוש ציבורי’. המבנה פרץ דרך בעיצובו הפשוט, המורכב מצורות גיאומטריות בלתי מורכבות וצבע אחיד – לבן המעוטר בזהב. בחינה מדוקדקת של חוץ המבנה תגלה לעיניכם שלל דמויות אדם, בעלי חיים וצמחים. שימו לב במיוחד לכיפת עלי הדפנה העשויים זהב, המסמלים כבוד וטוהר - אלו זיכו את המבנה בכינוי 'קרָאוּטאָפּפֶל'- כרוב בניב הוינאי. הפסל שמימין למבנה הוא פסלו של מרקוס אנטוניוס, יצירתו של האמן ארתור שטְרָאסֶר. פנים המבנה מציע לתצוגה את ציור הקיר המפורסם של קלימט, בהשראת ה’אודה לשמחה’ של בטהובן, המכונה ‘אפריז בטהובן’ (Beethovenfries), ולצדו תערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית.

לא בכדי הושלם בית האופרה לפני כל בניין ציבורי אחר ברינגשטראסה: זהו ליבה הפועם של עיר שמוזיקה קלאסית זורמת לה בוורידים. סגנונו הניאו-רנסאנסי של המבנה מתבטא לא רק בחזיתו המפוארת אלא גם (ואולי ביתר שאת) בטור המדרגות העצום במבואה, הפתוחה לקהל הרחב. עם זאת, הווינאים מספרים כי יופיו של הבניין לא הרשים את הקייזר פרנץ יוזף, והוא כינה את בית האופרה בלעג ‘תחנת רכבת’ - התבטאות שהובילה להתאבדותו של האדריכל. לבית האופרה יצאו מוניטין גם בזכות מסורת הנשפים הקיסרית, הנשמרת עד. אחת לשנה, בחודש בפברואר, מוסב בית האופרה לאולם נשפים מהודר, ומתקיים בו נשף ריקודים מלכותי - הזדמנות מצוינת לאליטה המקומית לראות להיראות בתלבושות נוצצות ולרקוד את הריקוד העירוני - הואלס. אם המבנה והסיפורים שמאחורי הקלעים של מעניינים אתכם, תוכלו להצטרף לסיור מודרך של כ-40 דקות (בגרמנית ובאנגלית). מידע על כרטיסים לאופרות ולמופעים, ראו האופרה של וינה. |המסגרת|עטלף לסילבסטר האופרה של וינה היא מוסד רציני, שהרפרטואר הקבוע שלו לא כולל אופרטות קלילות - אבל יש יוצא דופן אחד: מאז 1900 מעלה האופרה מדי שנה, ב-31 לדצמבר, הפקה של האופרטה |הנטה|העטלף|סנטה| מאת יוהן שטראוס. הפקת האופרטה, העוסקת בחיי החברה הקלילים של וינה, היא חלק מחגיגות הסילבסטר בעיר ובשנים האחרונות אף מוקרנת על מסכי ענק ליד האופרה, לרווחת הקהל וללא תשלום.

מגיפת דבר שאיימה על תושבי וינה הובילה את הקיסר קרל השישי לנדור כי יקים כנסייה על שם הקדוש האיטלקי קרלו בורומאו, פטרונם של חולי הדבר והאיש שעל שמו נקרא הקיסר. עם תום המגיפה הוקמה הכנסייה העצומה, הנמנית עם היפות ביותר בעיר. ראשית שימו לב לניגוד המעניין בין החזית הבארוקית של הכנסייה לפסל המודרני |הנטה|קשתות גבעה 1973|סנטה| מאת הנרי מור, הניצב ומשתקף בבריכה הצמודה אליה. הכניסה אינה דרך החזית אלא מצד ימין. חלל הפנים של הכנסייה, המעוטר בקישוטי טיח ובציורי קיר, מרשים לא פחות מחזותה החיצונית. אל תחמיצו את הציור מעל המזבח הראשי, בו מתוארת את עלייתו של קרל הקדוש השמיימה, אל אותיות השם המפורש, הכתובות בעברית. על כיפת הכנסייה מצוירת סצינה יוצאת-דופן, של מלאכים מקיפים את מריה המתפללת לשלום תושבי העיר, אותה תוכלו לראות מקרוב ממרפסת תצפית; מומלץ לעלות למרפסת במעלית ולהיחשף בהדרגה לציורי הקיר המרהיבים. מהמרפסת תוכלו להתפעל מגודלה העצום של הכנסייה וגם להמשיך במדרגות לנקודת תצפית על העיר מראש הכיפה. בשעות הערב מתקיימים בכנסייה קונצרטים קלאסיים, בעיקר מיצירותיו של ויוואלדי; המלחין המפורסם קבור בכנסיה, אבל מיקומו המדויק של הקבר לוט בערפל.

במסגרת האקדמיה לאמנויות, אליה ניסה היטלר להתקבל ונכשל (פעמיים!) מוצג לקהל הרחב אוסף מקיף ודקדקני של ציורים מאת אמנים מובילים, בעיקר מארצות השפלה, מימי הביניים ועד למאה ה-19. גולת הכותרת היא ללא ספק |הנטה|יום הדין האחרון|סנטה|, טְריפּטיכוֹן נודע מאת הירוֹנִימוּס בּוֹש, מסוף המאה ה-15.

מקום מושבה של אגודת האמנים הוותיקה של וינה (שממנה פרשו אמני הזֶצֶסיוֹן), אחד המבנים הראשונים ברינגשטראסֶה, הושלם ב-1868 כהעתק של וילה איטלקית בסגנון הניאו-רנסאנס. כיום הוא משמש לתערוכות מתחלפות של אמנות בת-זמננו, ומוגדר כאגף המודרני של האַלבֵּרטִינָה. במבנה יש גם סינמטק וקפה-מסעדה איכותי.

צמד הארמונות הבארוקיים, ששימשו כבתי הקיץ של הנסיך אוֹיגֶן מסָבוֹיָה, נבנו במאה-18, על מנת לחגוג את נצחונותיו של המצביא הנועז בקרב וינה ובמלחמת הירושה הספרדית. לאחר מותו עברה המתחם לידי הקיסרים מבית הבסבורג, אולם שימש בעיקר להצגתם של אוספי הקיסרים ולא למגורים. היכנסו למתחם בשער הראשי, הסמוך לתחנת החשמלית Schloss Belvedere. קופת הכרטיסים של הארמונות ממוקמת מיד אחרי השער, מצד ימין, ואילו משמאלכם תראו חזיתו הדרומית את הארמון העליון (Oberes Belvedere), גולת הכותרת של הביקור במתחם (הכניסה ממוקמת בחזית הצפונית, מעברו האחר של הארמון). הארמון נועד למגורים, אולם בשל כשלים בבנייה שימש את הנסיך רק לתקופה קצרה לפני מותו; שני העמודי בדמות אטלס, הניצבים באולם המבואה ונדמים ככורעים תחת עומס התקרה, נוספו לארמון רק לאחר השלמתו, כשהתברר שהאולם עומד בסכנת קריסה. גם לאחר מותו של הנסיך לא שימש הארמון בדרך כלל למגורים אלא להצגת יצירות אמנות, תחילה לעיני המשפחה הקיסרית ואורחיה בלבד, ובהמשך לציבור הרחב. כיום מוצג בו אוסף הגלריה הלאומית האוסטרית, הנמנה עם החשובים ביותר. האוסף המקיף מתפרש על פני שלוש קומות ויש בו הכל, מאמנות נוצרית מימי הביניים, דרך בארוק ובּידֶרמאייֶר ועד אימפרסיוניזם ואמנות מראשית המאה ה-20. לצד עבודות של אמנים אוסטריים כהנס מאקארט, אֶגון שילֶה וגוסטב קלימט (בהן יצירותיו |הנטה|הנשיקה|סנטה| ו|הנטה|יהודית|סנטה|) כולל האוסף גם ציורים מאת ואן גוך, מוֹנֶה, רנואר ואחרים. שימו לב שבשל התקרות הגבוהות עלול הטיפוס במדרגות בין הקומות להוות מעמס למתקשים בהליכה - היעזרו במעלית. |המסגרת|הזהב שהוחזר היצירה המפורסמת ביותר המקושרת לבֶּלוֶודֶרֶה כבר אינה מוצגת על קירות הארמון: זוהי |הנטה|האישה בזהב|סנטה| של קלימט, דיוקן שהתפרסם לא רק בזכות יופיו וחשיבותו האמנותית, אלא גם בגין המאבק שניהלה המשפחה היהודית, ממנה נבזז בידי הנאצים, להשבתו אליה. המאבק הדרמטי של בת המשפחה בממסד האוסטרי הונצח בספר |הנטה|האישה בזהב|סנטה| ובסרט באותו שם שיצא ב-2015 בכיכובה של הלן מירן. מול הכניסה לארמון העליון נפרש גן בארוקי נאה, שבשיפוליו ניצב ארמון בֶּלוֶודֶרֶה התחתון (Unteres Belvedere). בארמון, ששימש את אורחי בית המלוכה, מוצגים לראווה מספר חדרים ואולמות מפוארים מהמאה ה-18, בהם אולם השיש המעוטר בציורי קיר מרהיבים, ומתקיימות תערוכות מתחלפות; תוכלו להיכנס אליו דרך דלת חבויה מצד ימין. לארמון התחתון צמודות האורוות (Prunkstall), המתהדרות בעיטורי טיח בסגנון הבארוק ומשכנות אוסף נאה של אוצרות אמנות מימי הביניים והאוֹראנזֶ’רי (Orangerie), חממה שהוסבה לחלל תערוכות מתחלפות בעיצוב מודרני סטירילי. אוהבי הטבע עשויים ליהנות מטיול בגנים הסמוכים למתחם הארמונות, בהם הגן האָלפּיני (Alpengarten; מדרום לארמון העליון), שכל הצמחים בו הועתקה לכאן מהרי האלפים, והגן הבוטאני (Botanischer Garten) של אוניבסיטת וינה, שנוסד ב-1754 בידי הקיסרית מריה תרזה וכניסתו האחורית נפתחת אל הגן האָלפּיני.