דלג לתוכן
תפריט
plane
אתרים
camarguevar(--color-light)קאמארג

קאמארג

Camargue

קאמארג
קאמארג
צילום: Giles Laurent / CC BY-SA 4.0
  • כתובתCamargue, France
תענוגות בקאמארג

הקאמארג (Camargue) הוא האזור הפראי ביותר בצרפת, חבל-ארץ שטוח שרובו מים, הדלתה של הרון. בסוף דרכו לים מתפצל הנהר לכמה ערוצים, שמספרם ואפיקיהם השתנו לאורך הדורות. שניים מהם, הרון הגדול במזרח והרון הקטן במערב, תוחמים את האזור, שהים סוגר עליו מדרום. "בעצם, אנחנו אי", אומרים בקאמארג.

המוזיאון הקטן של קאמארג ‏  נמצא במאס די פון דה רוסטי ‏  ( Mas du Pont de Rousty), קילומטרים ספורים מדרום-מערב לארל. לומדים בו על ההיסטוריה של האזור. הוא מעניין.

לקאמארג יש תרבות ופולקלור המזוהים עימה, זהות שהומצאו כמעט יש מאין על ידי פולקו דה בארוֺנסלי בראשית המאה ה-20 ברוח המורשת התרבותית של המשורר הפרובאנסאלי פרדריק מיסטרל. התרבות הזו כוללת את גידולי השוורים והסוסים המסורתיים, הקורידות הלא אלימות, המלח והאורז, הגארדיאן, הלא הם הבוקרים, והעליות לרגל של הצוענים. תרבות, שבימינו היא מצטיירת כעניין ודאי ומושרש עמוק כל אימת שמבקרים בקאמארג. תרבות הזו, והפולקלור שנוצר סביבה, הם המושכים אותנו, התיירים, נוסף על הטבע הייחודי.

הקאמארג – שכולו, פרט לעיירותיו, חלק משטחה המוניציפאלי של ארל – הוא ברובו פארק-טבע המושך תיירות אקולוגית. חיה בו אוכלוסייה לא גדולה. הבנייה ועוד סוגי פעילות מוגבלים ומפוקחים. מומלץ לבקר - ברגל, ברכב, בספינת-נהר, על אופניים וסוסים. בחלקו הוא שמורת-טבע סגורה, שאסורה בה כל פעילות, למעט זו של דייגי צדפות הטלין. תנועת המבקרים בשטחה מוגבלת למקומות ספורים: החוף הארוך השומם, שלא מותרת בו תנועת כלי רכב, ובית-השמורה.

אצל בוב, זיכרונות מהרזיסטאנס

בקאמארג זכיתי בחוויה בלתי-נשכחת. מנואלה וג'אני, בעלי המסעדה פאלאו בארל, שמרוב שאכלתי אצלם התיידדנו (מכרו את המסעדה לפני כמה שנים), לקחו אותי למסעדה ותיקה ונודעה, Chez Bob  . בוב, רובר בואייה, הלך לעולמו בסוף המאה ה-20, אבל זכרו אופף את המסעדה, בית קטן מבודד ליד שדות אורז. קירות המסעדה הם כמוזיאון לארל, לקורידות ולטוריאדורים, לאורחים מהוללים כמו פיקאסו, קוקטו וסזאר - ולבוב.

בוב הוא גיבור מהסוג החביב עלי – לוחם אמיץ בנאצים, המתואר כאדם צנום ונמוך המתרוצץ ברחבי קאמארג, על-פי-רוב על אופניים, עם מזוודה ובה מכשיר קשר כבד, באמצעותו קיים קשר עם לונדון. בוב ואנשיו התמחו בהצלת טייסים, ופעלו בהצלחה עד השחרור. בוב דחה את הכיבודים והמשרות שהוצעו לו, וחזר לשגרה: מסעדה והוללות.

בראשית שנות ה-50, הופיע אצלו פיקאסו. בוב זיהה שהוא אמן, ואמר "יש לו כסף, תגישו חשבון גדול". פיקאסו שילם בשטר של 500 פרנק. זו הייתה הפעם הראשונה שראו שם שטר כסף כל כך גדול, ומובן שלא היה עודף. פיקאסו הציע לצייר משהו בתמורה לארוחה. בוב העדיף כסף. אמר שהוא נוסע לארל (כ-25 ק"מ) לפרוט. פיקאסו חיכה, ולבסוף הלך. בוב חזר רק כעבור שלושה ימים. הוא התהולל ושתה את כל הסכום. פיקאסו חזר, ובאחת ההזדמנויות צייר בספר הזהב את היונה הנודעה שלו.

אווירה

כל זאת סיפר לי הבעלים והטבח, ז'אן-גי קאסטלו, בנו הרוחני ויורשו של בוב, שאשתו ז'וזי מנהלת את המסעדה. לכבודי, יהודי המזוהה בלבו עם הרזיסטאנס, הוציאו ממחבוא את שריד-הקודש - מכשיר הקשר של בוב. כולם התרגשו מאוד. הוא היחיד מימי הגבורה שנותר שלם, והשלטונות חומדים אותו כדי להציגו במוזיאון, אבל המשפחה מסרבת: בוב ביקש, שהמכשיר לעולם לא יצא מהבית.

כשהאמנים נחים, בעלי הבית מנגנים להנאתנו בגינה

עוד פריט מוצנע שהראו לי הוא ספר הזהב, עם היונה של פיקאסו, ציור של סזאר, חתימות של לקוחות כמו מניטאס דה פלאטה, קוקטו, ועוד שמות מהוללים. מלכת בלגיה חגגה יום הולדת במקום הצנוע. הטייסים הגרמנים שהפציצו את הגשר האסטרטגי על הרון באו אחרי 30 שנה, וגם הטייסים שלחמו נגדם ופרחי הטיס מהבסיס האווירי הסמוך. כולם מוקירים את זכרו של בוב.

החוויה היא הרבה מעבר לאוכל, שהוא טוב כשלעצמו ובשפע. האווירה כמעט אנדלוסית, לעיתים – המשפחה מוצאה באנדלוסיה - ושמחה תמיד. בימי א' מארחים אמנים. כשסעדתי שם, ניגנו ושרו שני חברים מהסביבה. הם התחילו לפני ארוחת-הצהריים והמשיכו במהלכה. בתום הארוחה קם הקהל ורקד, טאלנטים אלמונים הופיעו ספונטאנית. משפחת בעלי הבית נזכרה שלא אכלה צהריים. הם ואנחנו – מנואלה, ג'אני, אני והנגנים - התיישבנו סביב שולחן בגינה, ושוב אכלנו... ושוב מוסיקה. ואז התייצבו לקוחות הערב. האמנים ניגנו ושרו. אחרי הארוחה נאספנו סביבם, וז'אן-גי שפך שאמפאניה כמים כי הרגיש שכולם נהנים והיה מאושר. סמוך לחצות, עברו האמנים לשירים שכתבו והלחינו, והערב נעשה מרגש עוד יותר. זה היה יום יוצא-דופן.

מנות ראשונות כיד המלך, בשר צלוי בתנור עצים בחוץ (בקיץ) ובאח (בחורף). ערב, חובה להזמין מראש במייל ולאשר בטלפון.

משהו טעים קורה במזרח הקאמארג

מסעדת La Chassagnette  , כוכב במישלן, מושתתת על גן אורגני רחב-ידיים. המליצו לי עליה מאוד. הסתקרנתי, ובאתי לארוחת-ערב. המסעדה, מימין לדרך D36 מארל דרומה ל-Le Sambuc ‏ , מרווחת, יפה ומעוצבת היטב ללא הדר מיותר. מפתיע לגלות חביות סאקה יפאניות כחלק מהעיצוב. המשקה היפאני מלווה אחד התפריטים. השף, ארמאן ארנאל (Arnal), שעבד שמונה שנים ביפאן ושומר על קשר, אומר שהמטבח שלו אינו זקוק למשקה טאניני כיין, ואילו הסאקה מאפשר צירופים מעניינים עם מטבח של ירקות ומינרליות. נוסף על השימוש הכמעט בלעדי במוצרים אורגניים, השף שומר על בריאות הסועדים בשימוש מצומצם במלח, ובלחם ללא גלוטן.

המתאבנים כללו ממרח מוכר בפרובאנס: פואשישאד. יש טאפנאד, יש אנשואיאד, והנה פואשישאד: חומוס - עם קארי, שומשום ולימון קונפי, מצוין. המשכנו במרק סמיך, ירוק-כהה, מריר באופן נעים. למחרת ראיתי טבח מטפל בחומר הגלם: עשבי-בר מבושלים, שהוא ממצה את תוכנם דרך מסננת דקיקה. במרק, עלי כותרת של פרחי לפת וכוסברה.

נהנינו ממנה של ירקות חורף קונפי בעלה מרווה, עם ציפה של סלק בחומץ חמוץ-מתוק. מנה נפלאה של ירקות הגינה, בה כל ירק שומר על טעמיו ולא מאפיל על האחרים. ואז הגישו לנו, לבקשתנו, סלט טרי עשוי מירקות הגינה, עשביה ועליה. מצוין.

כשאכלנו את המרק, הוצג לנו בכלי לתנור דג שחור-עור מדיג מקומי בשם barbue - באנגלית brill - בעל ממדים נכבדים. מעליו, רצועות שומר. הוא הוגש לנו מוכן מקץ ארבעים דקות, והמלצר פירק אותו לשתי מנות יפות. הן לוו במחבת ירקות, בעיקר מנגולד, בנוסח באריגול - מוקפצים בשום ושמן-זית. הדג היה מצוין, ואף-על-פי-כן היו הירקות הדבר העיקרי.

ארנאל, ב-2023 בן 46, מבשל אוכל אמיתי, לא מצועצע, שטעמיו אכן אינם זקוקים ליין. זו הייתה ארוחה ללא כל מעידה. דבר שאינו שכיח במסעדות של כוכב אחד. "אני מנסה להיות פשוט", הוא אומר, "וזה לא קל. מנסה להיות קרוב מאוד לקאמארג במוצרים ובהשראה. פטריות-בר מלקטים לנו חברים. פטריות אורונז' הולכות טוב עם סלרי, שמקנה מליחות קלה המעצימה את טעמי הפטרייה".

חזרנו למחרת בבוקר, לראות את הגינה הגדולה. למרות שהיא יפה, ססגונית ובוודאי נהדרת באביב, לא לנוי נועדה. היא המהות של מטבחו.

כשהגענו, גנן קטף פרחים ועלי כותרת למכלים עגולים קטנים נתונים בתוך ארגז פלסטיק כחול, שהפך ללוח צבעים מרהיב גדוש באדומים, ירוקים, כחולים, סגולים, כתומים, צהובים ולבנים. כשסיים, הגיש לשף סלסלה גדושה פרחים ורדרדים עם אבקנים צהובים: פרחי זעפרן. הגידול קטן מכדי לאפשר הפקה של התבלין שלא יסולא בפז. הוא מוסיף אותם, טריים, למנות מסוימות. טעמנו: לפרח טעם נפלא.

המילה המאפיינת את החוויה כולה - המקום, האוכל והשף - היא הרמוניה. בהחלט חוויה שאשמח לחזור עליה.

ליד המסעדה, חלל פתוח לאכול בו בקיץ. למעשה, כל כתליו וגגו הם רשת דקיקה, והסועדים מוגנים, כמו על ידי כילה, מהיתושים, המכה הקבועה של קאמארג. את רעיון הרשת קיבלו מהאדריכלית לוסיל בון, הבעלים של מאס דה פן (ר' בהמשך), שגם בה יש חלל דומה.

מסעדת Telline   ב-Gagerons ‏  מתמחה בדגים ופירות ים, באורז המקומי, בצלופח מן האגם ובבשר טורו, "ספסיאליטה" של קאמארג. בויאבס בהזמנה מראש 10 סועדים לפחות. לא מכבדים כרטיס אשראי. יש חדר אירוח. ז'אן-גי מציע לציין כי הוא ואשתו שלחו אתכם.

Le Mazet de Vaccarès   המכונה גם Chez Néné, אצל ננה (מה-שהייתה מסעדתו הראשונה של בוב), על המים, בתוך שמורת טבע פרטית, ליד Méjanes.

Estrambor ב-Sambuc – מטבח פרובאנסאלי.

החווה של אדון פן

ארמאן ארנאל המליץ ללון במלון 4 כוכבים, כמה קילומטרים אחרי לה שאסאנייט, דרומית ללה סאמבוק. זהו Le Mas de Peint  , המאס של פן. מלון קטן בעל אווירה ביתית בחווה חקלאית רחבת ידיים.

לוסיל בון, שנולדה בדרום-אפריקה להורים מיסיונרים פרוטסטנטים, סיפרה לי את סיפור המקום, שהיא ובעלה המנוח ז'אק בון שיחזרו ממסמכי ארכיון. ב-1602, אנטואן פן, יצרן בדים, הילווה כספים לעיר ארל, וקיבל בתמורה את הקרקע. המשפחה החזיקה את החווה במשך 200 שנה כמרכז חקלאי. ב-1920 באו הורי בעלה וחכרו את החווה. לימים, רכש אותה בעלה.

לוסיל, אדריכלית צעירה, התחתנה עם ז'אק שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות. הוא עסק בחקלאות, לא הצליח, ואז פנו לאירוח: מלון, מסעדה, אירועים. היא החלה לשפץ חדרים במבנה הראשי, כל חדר בסגנון אחר, שיקמה מבנים בחווה תוך הקפדה על חוקי הבנייה המחמירים, והסבה אותם לאירועים. בסוף שנות ה-90 כתבו עליהם בארה"ב, והחלה ההצלחה.

ירקות-חורף קונפי, לה שאסאנייט

שטח החווה 5,000 דונם. 1,500 אורז, 600 חיטה, הרבה אספסת למרעה. בחווה מגדלים 250 טורו לקורידה "רכה" ולבשר. הם רועים באספסת ולפיכך בשרם טעים. לוסיל מסבירה את ההבדל המהותי בין קורידה ספרדית לקורידה בקאמארג: "את הטורו של ספרד מכשירים להרוג, ואת הטורו של קאמארג - לשחק. אצלנו עורכים מרדפי-זריזות, Courses Camarguaises, שבהם קוטפים השחקנים פיסת בד מראש הטורו. הבוקרים שלנו בוחנים כל טורו. רק כעשירית מתאימים לזירה. לפעמים נערכת הבדיקה מול צופים. מצאנו בחווה זירה קטנה לקורידות, שיפצנו אותה, ועשר פעמים בשנה מארגנים 'קורס קאמארגז' בפני קהל". מועדים ומחירים באתר.

לצד משטח מים, בלט שחזור תלת-ממדי צחור של חדר, על-פי הציור "חדר השינה" של ואן גוך. האמן הוא סדריק לוליה, והיצירה נקראה "השתיקה המוחלטת". היא אינה קיימת עוד. חבל.

הכניסה לחווה אינה משולטת היטב בגלל האיסור על הצבת שלטים בולטים. 8 חדרים לפי החדר והעונה. 5 סוויטות ג'וניור. ארוחת ערב "צוענית" (עם נגינה).

סנט-מארי של הצוענים

כשנוסעים מארל בכיוון דרום-מערב, בואכה העיר סנט-מארי-דה-לה-מר ‏  (Saintes-Maries-de-la-Mer), ה"מריות הקדושות של הים", כמה קילומטרים לפני העיר הקטנה נמצא פארק הציפורים ‏  הנאה. מומלץ לילדים. לצדו חניה. ביקרתי בו ב-2016. לפני כמה שנים דיווחה לי מכרה, שהשאירו את הרכב בחניה עם המזוודות – הם חששו לאחר לפארק, ולא פרקו את המזוודות במלון הקטן הסמוך. המכונית נפרצה, ותכולתה נשדדה, כולל היין והגבינות.

סנט-מארי היא עיר-אי מוקפת מים מקודשת לשלוש קדושות בשם מרים. מסורת פרובאנסאלית גורסת שכמה מבני משפחת ישו ומקורביו, בהם מרים המגדלית, מרים סָלוֺמֶה (שלומית) ומרים ז'אקובה, גורשו מארץ ישראל בדרך הים על ספינה ללא מפרש ומשוטים. קרה נס, והן נחתו על חוף קאמארג. על-פי האגדה, הן קבורות בכנסייה העתיקה של סנט-מארי. לפי אחד האוונגליונים שאמיתותם מוטלת בספק, שלומית, אישה מבית לחם, לא האמינה שמרים נשארה בתולה לאחר שילדה את ישו. היא ערכה ליולדת בדיקת-אצבע, והשתכנעה.

מוזיאון בָּארוֺנסֶלי ‏  (Baroncelli) שבסנט-מארי מוקדש לעיר, להווי של האזור ולעולם החי שלו. בארוֺנסלי הוא שיזם בתחילת המאה ה-20 את חידושה של מסורת העליות לרגל של הצוענים לפרובאנס כחלק מהפולקלור שציינתי לעיל. אין בקאמארג או בארל מוזיאון המוקדש לצוענים. במוזיאון העירוני של סנט מארי ובמוזיאון הקאמארג יש תזכורות להיסטוריה שלהם.

הכנסייה ‏ , לא הרחק משפך הרון, נראית כמבצר בעל צריח ענקי שבראשו מגדל-פעמונים, וחולשת ממרומיה על כל הסביבה. על גג המבנה הראשי, שביל זקיפים עם חרכי ירי. חרכים דומים בקירות הכנסייה. הצריח, במתכונת חצי גליל, שימש את משמר הכנסייה. הכנסייה הלא שגרתית, שבמעמקיה נובע מעיין של מים מתוקים, שימשה לאוכלוסייה מקלט מפני פולשים. שרידי-קודש (שרידי גופות של קדושים) נתגלו ב-1448 בירכתי הקריפטה בזכות חפירות שיזם המלך רנה. במאה ה-20 נבדקו הממצאים במעבדה, ונקבע שהם שרידי נשים מ"טיפוס מזרחי" מהמאה ה-1.

שרידי-הקודש נערצים על הצוענים. בחודש מאי כל שנה הם נוהרים מרחבי אירופה לסנט-מארי, ממלאים אותה במשך עשרה ימים בקרונותיהם, ומקיימים מפגשים שבטיים. בערבים הם מנגנים והן רוקדות בבתי-הקפה וברחובות. משפחות משפחות, כל אחד ונר בידו, צועדים אל הכנסייה הפתוחה כל הלילה. בהזדמנות זו מטבילים תינוקות שנולדו מאז העלייה לרגל הקודמת. ב-24 ו-25 במאי נערכות תהלוכות עם שרידי-הקודש. עוד עלייה לרגל מתקיימת ב-22 באוקטובר. באחת התהלוכות, פרשים והולכי רגל נכנסים למי הים. בעיר יש עוד אירועים, ללא קשר לצוענים. שוק שני ושישי ב-Place des Gitans ‏ . החלק המערבי של הטיילת נקרא שדרות ואן גוך ‏ , רק מפני שהצייר הדלפון, שקיבל שטר כסף גדול מאחיו, הרשה לעצמו לנסוע מארל לסנט-מארי, לשהות בה כמה ימים ולצייר.

קוראים מבקשים המלצות על מסעדות שמקומיים סועדים בהן. בביקורי האחרון מצאתי מסעדה כלבבי אחרי ששוטטתי בין עשרות מסעדות שמציעות כולן צדפות טלין ובשר טורו. בקצה המזרחי של הטיילת, ראיתי מזנון-צדפות עם כמה כיסאות ושולחנות פלסטיק בחוץ. המזנון צמוד למסעדה בשם Pica Pica   שמכינה פירות-ים ודגים על הפלאנצ׳ה. הזמנתי צדפות ויין לבן. בין הסועדים התפתחה דינמיקה מעניינת. בחורה מאלג'יריה סיפרה לי את סיפור חייה ומדוע ברחה משם, והשמיעה לי בסלולרי שיר ישראלי שלא הכרתי, והוא הפזמון האהוב עליה ביותר. חברנו כולנו לשולחן אחד, ושיא השתייה המקומי נשבר בגרונות משותפים.
קאמארג
קאמארג
צילום: Giles Laurent / CC BY-SA 4.0
קאמארג
רוצה להיות אזרח העולם?רוצה להיות אזרח העולם?

מצטרפים בחינם ומקבלים:

  • 1.הנחה של 10%
    על מה?
    אזרחי העולם מקבלים הנחה על כל קניה של פריט באתר העולם. אין כפל מבצעים.
  • 2. מינוי דיגיטלי לחודש
    מה זה?
    אזרחי העולם מקבלים מינוי דיגיטלי לחודש ימים על כל קניה של מדריך טיולים מודפס או מפת נייר באתר העולם. המינוי בתוקף החל ממועד הקניה ומאפשר גישה לכל מדריכי הטיולים מסידרת הטיול כבר בפנים.* בעלי מינוי קיים מקבלים חודש נוסף.
    *לא כולל מדריכים הכוללים תכני DK.
    (אל חשש: מינוי זה לא יתחדש באופן אוטומטי)
  • 3. הטבות בלעדיות
    איזה?
    אזרחי העולם מקבלים במייל מפעם לפעם הודעות על מבצעים מיוחדים. המבצעים אינם מוצעים לכל גולשי האתר אלא לאזרחי העולם בלבד. ניתן לממש אותם רק באמצעות לחיצה על קישור המבצע במייל. לכן אנו מבקשים את אישורכם לקבל דיוורים מאתר העולם. אנחנו שונאים ספאם ולא נזבל לכם את תיבת הדואר.

ניתן לבטל הסכמה זו בכל עת. כתובת המייל שלכם לעולם לא תועבר לאחרים ללא הסכמתכם.

  • בורש
  • נשיונל גי׳אוגרפיק
  • ראף גיידז
  • מישלן
  • פרייטג ברנדט
  • דורלינג קינדרסלי
  • לונלי פלנט
  • וורלד מפינג
  • קונט
מהנעשה בעולם
אתם כבר אוהבים את העולם?
צרו קשר
כל הזכויות שמורות © 1991-2025 שטיינהרט שרב מוציאים לאור בע"מ
 
תמונה מוגדלת