Mrizi i Zanave Restorant Agroturizëmחווה חקלאית

"המשורר הלאומי של אלבניה"

ג'ורג' פישטה היה כומר פרנציסקני, משורר, מחזאי וסופר אלבני, והינו אחת הדמויות המרכזיות בתרבות האלבנית במאה ה-20.
יצירתו שזורה עמוק בסיפור תקומתה של אלבניה, וחייו היו מלאי תהפוכות פוליטיות, אומץ תרבותי וסיפורים שהפכו אותו לאגדה עוד בימי חייו.
יצירותיו העיקריות והמפורסמות ביותר:
"הלאוטה של ההרים" (Lahuta e Malcís) – פואמה אפית עצומת ממדים הכוללת 30 שירים ומעל 15,000 שורות. פישטה כתב ופרסם אותה בחלקים לאורך יותר משלושה עשורים (1905–1937). הפואמה מתארת את מאבקם ההירואי של השבטים ההרריים בצפון אלבניה לשמירה על חירותם ותרבותם. בשל עוצמתה הדרמטית והסגנון המיתולוגי שלה, היא זכתה לכינוי "האיליאדה האלבנית".
הפופולריות של היצירה הייתה כה עצומה, עד שתושבי ההרים האנאלפביתים בצפון אלבניה היו משננים פרקים שלמים שלה בעל-פה. בתקופת המשטר הקומוניסטי הרודני של אנוור הוג'ה (לאחר מותו של פישטה), יצירותיו נאסרו לחלוטין והוגדרו כ"חתרניות". המשטר אף הרס את קברו והשליך את עצמותיו לנהר כדי למחוק את זכרו. למרות זאת, העם סירב לשכוח: אנשים המשיכו להבריח עותקים של הספר בהחבאה בתוך קירות בתים, וזקני השבטים נהגו ללחוש את חרוזיו לילדיהם בלילות בחשכה מוחלטת, מתוך ידיעה שמי שייתפס מחזיק או מדקלם את שיריו של פישטה צפוי למאסר ממושך או להוצאה להורג.
"הצרעות של פארנאסוס" (Anzat e Parnasit) – סאטירה נוקבת: קובץ שירים סאטיריים מפורסם שבו פישטה לא חסך את שבט לשונו מהאליטה הפוליטית, מחוסר הפטריוטיות ומחוליי החברה האלבנית של זמנו. הוא הציג שם חוש הומור מושחז וציניות מבריקה.
"יהודית" (Gjuda Makabé) – דרמה לאומית: מחזה טרגדיה היסטורי-דתי המבוסס על סיפורו של יהודה המכבי, ששימש כאנלוגיה למאבק הלאומי האלבני לעצמאות נגד אימפריות זרות.
בין הסיפורים המעניינים סביב פישטה ידוע במיוחד נאום האלפבית שהותיר את כולם בדמעות: בשנת 1908 התכנס "קונגרס מונסטיר" ההיסטורי, שמטרתו הייתה לקבוע אלפבית אחיד ומודרני לשפה האלבנית (עד אז נכתבה השפה בעירוב של אותיות לטיניות, יווניות וערביות). פישטה נבחר ליושב ראש ועדת האלפבית. באחד הרגעים המתוחים ביותר בקונגרס, כאשר נציגי המוסלמים, הקתולים והאורתודוקסים התעמתו על אופי האותיות, עלה פישטה לדוכן ונשא נאום חוצב להבות על אחדות העם האלבני מעבר להבדלי דת. הנאום היה כה מרגש, עד שראש המשלחת המוסלמית, שהיה יריב אידאולוגי קשוח, קפץ מהכיסא, רץ לבמה וחיבק את פישטה בדמעות. בזכות כושר השכנוע שלו, אימצה אלבניה את האלפבית המבוסס על הכתב הלטיני שבו היא משתמשת עד היום.
במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר איטליה הפשיסטית כבשה את אלבניה, ניסה בניטו מוסוליני לנצל את מעמדו העצום של פישטה כדי להכשיר את הכיבוש בעיני העם. מוסוליני העניק לו חברות באקדמיה האיטלקית למדעים ואמנויות (תואר שלווה במשכורת מכובדת). פישטה קיבל את התואר הפורמלי אך סירב בתוקף לכתוב ולו שורה אחת של שבח לפשיזם או לכיבוש, והמשיך להטיף בדרשותיו ובכתביו המאוחרים לחירות אלבנית מוחלטת, עד ליום מותו בדצמבר 1940.