דלג לתוכן
תפריט
plane
אתרים
primitive-nice-art-driving-tourvar(--color-light)אל אמנות הפרימיטיף ניסואה

אל אמנות הפרימיטיף ניסואה

Primitive Nice art driving tour

בטיול זה, מניס ללה טינה וחזרה דרך עמק לה וזובי, עוברים דרך כמה תחנות מרשימות של אמנות ה"פרימיטיף" ובנופים יפהפיים. הוא נמשך יומיים, ואינו מומלץ בחורף.

יוצאים ממערב ניס צפונה בכביש הסואן M2202, או במקבילו, M2209. המרחק מניס עד סן-סובר-סיר-טינה ‏  (Saint-Sauveur-sur-Tinée) הוא 65 ק"מ, כשעה וחצי ללא עצירות. סן-סובר-סיר-טינה הוא כפר נאה ומטופח. בכנסיית סן-מישל ‏ , מעל המזבח הראשי, רטאבל ענקי מפואר מ-1583 של גיום פלאנטה, מאחרוני ה"פרימיטיף ניסואה". בכנסייה עוד שני ציורים מעניינים.

משם שלח אותנו החוש מערבה ב-M30 לרור ‏  (Roure 600 מ') גבוה יותר מסן-סובר. הכביש צר מאוד ומתפתל להחריד: לא מומלץ לרכי-לב. הדרך מפתיעה ביופייה, בקניונים שלה, בצוקים שגובהם מאות מטרים. הפנייה ימינה לרור מהכביש לרוביון חדה מאוד, והכביש נעשה צר עוד יותר.

הצפחה של רור

רור, כפר חקלאי קטן, תלוי על צלע הר תלולה ומוקף הרים. כנסיית סן-לוראן, שנבנתה בסגנון רומאני-גותי, והוסבה לסגנון פיימונטה, נעולה. אישה זקנה המקפצת כנערה בסמטה על אבנים ומדרגות, שואלת אם רוצים את מפתח הכנסייה. איזו שאלה! היא שולפת מפתח ענקי, ומלווה אותנו. בפנים מחכה לנו רטאבל של פראנסואה בראה, שהוא טריפטיכון. כלומר, בעל שלושה חלקים. אבל יש רק שניים. ואז הגברת נתנה לנו את המפתח לקאפלה סן-ברנאר-סן-סבאסטיין ‏  מהמאה ה-15 שמחוץ לכפר.

רור, כפר תלול המשתלשל על צוק

קשה לדמיין עד כמה קטנה ונידחת הקאפלה, שציורי הקיר המרהיבים שלה צוירו ב-1510 בידי אנדראה דה צ׳לה. מדהים לגלות פנינה אמנותית כמעט נטושה. מבחינים שניקו גראפיטי שציירו ונדלים על קיר. מפליא אותי שעדיין מוסרים מפתח לכל דורש. בהמשך הדרך ניווכח, שהנוהג פוסק עקב גנבות והשחתות.

חוזרים כלעומת שבאנו. נוסעים צפונה. עמק לה טינה יפהפה בצבעוניות העצים והוד הסלעים. עוצרים בעיירה איזולה ‏  (Isola) שבגובה 830 מ'. בכנסיית Saint Pierre-aux-Liens ‏ , שנבנתה בשלהי המאה ה-17 בסגנון הבארוק, ששה מזבחים. בוויטרינה מוצגים שני שלישים מטריפטיכון שצייר פראנסואה בראה.

נוסעים כמה קילומטרים ופונים ימינה ללה בלאש (La Blache), על הדרך עצי תפוחים ואפשר לקטוף. צבעי הסתיו מדהימים. לה בלאש הוא כפרון ביניימי כמעט נטוש, עם כמה בתים עתיקים גבוהים ומרשימים שמטפסים על הצוק. בחורף חיים בו לא יותר מעשרה אנשים. אחד הבתים בנוי אבן שחורה. בעליית הגג שני פתחים, ובאחד מהם נשקף עיט שחור, כנראה ממתכת. זהו בית ה-Aiglon, גוזל העיט. האם קשורה הצלמית לסיפור הטראגי של הבן של נאפוליאון ה-1, שכונה "העיט", ומארי-לואיז מאוסטריה? איני יודע. ה-Aiglon היה כינויו בנו של נאפוליאון ה-1, שלא מלך מעולם, ונפטר בגיל 21.

בכניסה לסנט-אטיין-דה-טינה ‏  פונים לדרך הטובה ל-Auron ‏  שבגובה 1,600 מטר. לפני שנוסעים לאורון, חשוב לבדוק תחזית גם בתחילת האביב ובסתיו: לעיתים הכבישים מצופים קרח. בקאפלה סנט-אריז' ‏  (Erige) מהמאה ה-12, ציורי הקיר הקדומים ביותר שצייר "פרימיטיף ניסואה" – או לא. הם מ-1451, והצייר האלמוני מכונה Le Maître d'Auron, הרב-אמן מאורון. פותחים בפנינו את הקאפלה, שעדיין משמשת לפולחן ולחתונות. התאורה מצוינת. הציורים מכסים את כל הקיר שמאחורי המזבח. הם מרהיבים ושמורים היטב.

חוזרים לסנט-אטיין-דה-טינה, עיירה של כ-1,300 תושבים בגובה 950 מ'. היא "מונחת" בערוץ של נהר הטינה, העובר בתוכה, ומוקפת הרים גבוהים. הכפר ידע שריפות קשות. ב-1929 נשרף ברובו, ושוקם בזכות התרמה שנתקיימה בכל יישובי צרפת. בכיכר הראשית, המוקפת אכסדרות, כנסיית סנט-אטיין ‏  מהמאה ה-18, וגם בית מגורים נאה מאוד ועירייה ורדרדה, עם מגדל שמזכיר את מגדלי-המדרגות של טוסקנה וליון העתיקה. חזות הבניינים וצבעיהם איטלקיים מאוד. הכנסייה, תערובת סגנונות, נבנתה מחדש במאה ה-18 בסגנון ניאו-קלאסי עם חזית רנסאנס, וכוללת רכיבים מכנסייה עתיקה יותר. בוויטרינה על הקיר משמאל לכניסה, שליש רטאבל של פראנסואה בראה. מסרנו לו ד"ש משני השלישים שבאיזולה.

התיבה המרגשת של באליסון וקאנאבזיו

בקאפלות של סנט-אטיין ריכוז גדול במיוחד של אמנות ה"פרימיטיף ניסואה". מבקרים בקאפלה סן-סבאסטיין ‏ , שוב הוא. ציירו אותה ב-1485-1490 ג'ובאני באליסון וג'ובאני קאנאבזיו. הם חלקו ביניהם את הקירות והתקרה, אבל אפשר לראות את המכלול כיצירה אחת. הציורים שבחוץ דהו. הציורים שבפנים שמורים היטב. מומחים היו ה"פרימטיף" בהכנת שכבת-יסוד ופיגמנטים טבעיים עמידים: חלפו מעל 500 שנה, אך נדמה שהקירות צוירו רק אתמול. מדהים!

המדריכה גב' פור מעניקה משמעות לציורים. פרסקו מתחילת העבודות מתאר את המוות: מגפת הדבר, שכנגדה הוקמה הקאפלה, עושה שמות באוכלוסייה, והתושבים מתחננים לאל שיסיר מעליהם את רוע הגזרה. בחלק מהתמונות מככבים קשתים מהמאה ה-3, המאה שבה חי ונרצח סבאסטיין, שמכים אותו ללא רחם גם אחרי מותו. בגדי הקשתים ורובי-הקשת הם, כמקובל בציורים אלה, מימי-הביניים ולא מתקופת הרומאים. בציור אחר רואים עיר, ירושלים, מצוירת כעיר צפונית: השפעת האמנות הפלמית זלגה דרומה. ציור פלסטי מאוד של אלוהים כאדם זקן, צר את רגלו של אדם.

החלק המרגש ביותר הוא ציור תיבה בפרספקטיבה. מצוירים בה מכחולים וכלי עבודה אחרים, ומתנוססת כתובת בלטינית: חתימות האמנים, מ-1492, והודעה מטעמם לאמור: "זכינו לעשות את המלאכה שאנו מוכשרים לעשותה". ומי מימן את העבודה? נדבן, שדרש שדמותו תופיע. הוא בצד, כורע ברך מול המזבח.

התיבה המרגשת

בקאפלה של הפניטאן נואר, טריפטיכון שצייר ב-1520 אנדראה דה צ'לה, שבדרך כלל מצייר קאפלות שלמות. בקאפלה סן-מור (Saint-Maur), ציורי הקיר צוירו סמוך ל-1550, ומיוחסים לדה צ'לה.

בלשכת-התיירות של סנט-אטיין המליצו לנו שניסע צפונה, לסן-דאלמאס-לה-סלוואז' ‏  (Saint-Dalmas-le-Selvage). חשמלאי שעבד בקאפלה קטנה, גילה במקרה ציורי-קיר. מטלפנים ומסדירים שהקאפלה תיפתח בפנינו.

דרך צרה מאוד ומתפתלת, עם צבעי שלכת יפהפיים. סן-דאלמאס, כפרון עתיר צפחה, יושב בעמק ומטפס על צלע הר. מאז 1860, בני משפחה אחת, איסוטייה (Issautier), כיהנו 110 שנים בראשות ה"כפרייה". במהלך אותן שנים פחתה האוכלוסייה ב-75%. בכפר 125 נפש, הרבה פחות בחורף.

פוגשים בכומר, לואי ויאל, עבדקן חביב מאוד. הוא לבוש טרנינג, ואי-אפשר לנחש שהוא כלי-קודש. ויאל מספר שהוא בן 77, בפנסיה, הוא רק עוזר לכומר הצעיר, ובחורף יורד לניס לעזור בקהילה אחרת. הוא חירש למדי, ומספר לנו את נושאי הציורים והנפשות הפועלות בשפה לא כנסייתית בעליל: למשל, "הברנש הצעיר מהשניים הוא זה וזה", מי השני הוא אינו זוכר בדיוק. הוא מספר שהכפר לא היה מחובר לרוזנות ניס ההיסטורית, מפני שלא הייתה דרך בינו לבין סנט-אטיין-דה-טינה. תושבים שיצאו מהכפר הלכו צפונה. עקב כך, העגה שונה מזו של סנט-אטיין ונוטה לפרובאנסאלית קלאסית. נהנינו מהשיח אתו, והצרנו על מצבם של הציורים. בכנסיית הכפר שבכניסה, שהייתה נעולה, שתי יצירות של אלמונים מתחילת המאה ה-16.

מקלט ליהודים

חזרנו דרומה, ואז פנינו מזרחה, ובדרכים הרריות יפות הגענו לסן-מארטן-דה-וזובי ‏  (Saint-Martin-de-Vésubie), שמבחינים בו מהכביש. 1,350 תושבים: היישוב הגדול ביותר בשני ימי המסע. יותר מאלף יהודים מצאו כאן מחסה מהנאצים, בחסות הצבא האיטלקי. בספטמבר 1943, כשאיטליה נכנעה, אלף יהודים הלכו ברגל בדרך-המלח לאיטליה וניצלו. מי שנשארו ביישוב, נשלחו לאושוויץ.

לואי ויאל וציורי-הקיר הפגומים

הכנסייה נוטר דאם דה ל'אסומפסיון ‏ , המשקיפה אל הנוף, היא מן המאה ה-12, אבל כמו כנסיות רבות באזור, הוסבה לסגנון הבארוק. יש בה כמה לוחות של רטאבל מ-1510, המיוחסים ללודוביק בראה.

הקאפלה של הפניטאן בלאן ‏ , בכיכר השוק, גם היא בסגנון הבארוק, ולה פיסול חיצוני ועיצוב פנימי נאה. הקאפלה של הפניטאן נואר היא מבנה ביניימי משוחזר.

לרגלי סן-מארטן נובע נהר לה וזובי (Vésubie). יוצאים דרומה ב-2565M. עוצרים להתבונן בעיירה לאנטוסק ‏  (Lantosque). השמש מאירה אותה להפליא, ומעצימה את צבעי הפסטל של בתיה.

הקניון של הווזובי צר מאוד, הנחל מלא מים והצוקים העצומים סביבו גבוהים מאוד. הוד והדר. יופי שונה מזה של לה טינה. הוא הולם בך יותר בגלל היחס בין צרות הקניון לגובה הצוקים, המכוסים עצים ירוקי-עד. הדרך מתפתלת בחצי גובה הצוק, מעל לתהום שבה שוצף הנהר. הנוף, לעיתים, עוצר נשימה. הכביש המתפתל נעשה יותר ויותר צר ומסוכן: התנועה רבה, ומשוגע תורן עוקף בסיבובים.

הסופה, Alex, שהשתוללה ב-4 באוקטובר 2020, גרמה לשיטפונות חמורים מאוד בגזרות הווזובי, לה טינה ולה רויה. בתים נסחפו. כבישים נהרסו. השיקום נמשך.

בכפר סן-ז'אן-לה-ריבייר ‏  אפשר לחצות את הנהר מערבה, ולטפס לאוטל ‏  (Utelle), כפר עתיק, קטן וחביב, באמצע השממה ההררית. בכפר כנסייה מהמאה ה-14 וכמה קאפלות, שבחלקן יצירות אמנות כנסייתיות. מאוטל אפשר להעפיל למדונה של אוטל ‏ . 15 ק"מ שנמשכים בקלות חצי שעה. ששת הקילומטרים האחרונים קשים במיוחד: הכביש צר מאוד, בחלקו ללא מעקה מעל תהום, ומוטלות עליו אבנים שנפלו מדופן ההר. אך למעלה, ביום בהיר ויפה, הנוף נפלא. ברום 1,200 מטר נמצאתNotre-Dame des Miracles, "המדונה של הנסים", אתר שנוסד לפני 1,150 שנה. יש בו חנות גדולה וזולה למוצרי המנזר - "יין" אזוביון ייחודי, קונפיטורות של עשבי ניחוח ופרחים, מרקחות הנרקחות ביורות גדולות תחת כיפת השמיים, סוגי דבש, חומץ-דבש עדין במיוחד, מוצרי מלאכת-יד. לינה והסעדה בזול.

אזהרה: להימנע מעלייה לאוטל ולאתר המדונה כשיש עננים, ערפל, גשם (אפילו קל) וכמובן, קרה ושלג. מסוכן מאוד, והמאמץ מיותר, כי ממילא לא רואים דבר.

יורדים חזרה לסן-ז'אן, חוצים את הנהר, ומיד חוצים אותו שוב. הדרך היפהפייה, לאורך קניון הוזובי, הפעם כמעט במפלס המים, מביאה אותנו ל-M6202. אפשר לשוב לניס או להמשיך ב-M19 דרומה לכפר התלוי לוונס ‏  (Levens), שבניגוד גמור לרוב היישובים הכפריים, מספר תושביו רק גדל והולך. אפשר לבקר במרכז האמנויות לה מזון די פורטאל, בכנסייה ובקאפלות של הפניטאן בלאן והפניטאן נואר. משם, חזרה לניס, לנוח.
רוצה להיות אזרח העולם?רוצה להיות אזרח העולם?

מצטרפים בחינם ומקבלים:

  • 1.הנחה של 10%
    על מה?
    אזרחי העולם מקבלים הנחה על כל קניה של פריט באתר העולם. אין כפל מבצעים.
  • 2. מינוי דיגיטלי לחודש
    מה זה?
    אזרחי העולם מקבלים מינוי דיגיטלי לחודש ימים על כל קניה של מדריך טיולים מודפס או מפת נייר באתר העולם. המינוי בתוקף החל ממועד הקניה ומאפשר גישה לכל מדריכי הטיולים מסידרת הטיול כבר בפנים.* בעלי מינוי קיים מקבלים חודש נוסף.
    *לא כולל מדריכים הכוללים תכני DK.
    (אל חשש: מינוי זה לא יתחדש באופן אוטומטי)
  • 3. הטבות בלעדיות
    איזה?
    אזרחי העולם מקבלים במייל מפעם לפעם הודעות על מבצעים מיוחדים. המבצעים אינם מוצעים לכל גולשי האתר אלא לאזרחי העולם בלבד. ניתן לממש אותם רק באמצעות לחיצה על קישור המבצע במייל. לכן אנו מבקשים את אישורכם לקבל דיוורים מאתר העולם. אנחנו שונאים ספאם ולא נזבל לכם את תיבת הדואר.

ניתן לבטל הסכמה זו בכל עת. כתובת המייל שלכם לעולם לא תועבר לאחרים ללא הסכמתכם.

  • בורש
  • נשיונל גי׳אוגרפיק
  • ראף גיידז
  • מישלן
  • פרייטג ברנדט
  • דורלינג קינדרסלי
  • לונלי פלנט
  • וורלד מפינג
  • קונט
מהנעשה בעולם
אתם כבר אוהבים את העולם?
צרו קשר
כל הזכויות שמורות © 1991-2025 שטיינהרט שרב מוציאים לאור בע"מ
 
תמונה מוגדלת