כיכר סקנדרבגכיכר

הגיבור הלאומי

גיירגי קָסְטְרָיוטי סְקָנְדֶרבֶּג (Gjergj Kastrioti Skënderbeu) נולד בערך בשנת 1405 בצפון־מזרח אלבניה, והיה בן למשפחת האצולה קסטריוטי(Kastrioti), ששלטה על חלקים נרחבים באלבניה. הכינוי סְקָנְדֶרבֶּג מקורו מטורקית ‏ İskender Bey ("הנסיך אלכסנדר"), רמז להשוואה עם אלכסנדר הגדול.
כבן למשפחת אצילים, נלקח בילדותו כבן ערובה לחצר הסולטאן (מנהג נפוץ להבטחת נאמנות האצילים המקומיים). שם הוכשר כקצין צבא, התאסלם זמנית ושירת כחייל עות’מאני ואף הגיע לדרגת מפקד. בשנת 1443 במהלך קרב ניש (Niš) נגד ההונגרים, סְקָנְדֶרבֶּג ערק עם קבוצת לוחמים, שב לאלבניה, חזר לנצרות והכריז על עצמו כשליט קְרוּיָה, שם הקים את בסיס ההתנגדות נגד האימפריה העות’מאנית.
שנה לאחר מכן, הוא ייסד קואליציה של נסיכי שבטים אלבניים – "הליגה של לֶזשֶה". יחד נלחמו במשך 25 שנה בניסיונות הפלישה העות’מאניים, והצליחו להדוף כמה מצור כבד, במיוחד על קְרוּיָה. הוא נהג להשתמש בטקטיקות גרילה הכוללות מארבים, פשיטות והיכרות מעמיקה עם ההרים, שאפשרו לצבא קטן להדוף אימפריה ענקית. הישגיו הפכו אותו לדמות נערצת גם באירופה הנוצרית, והוא נתפס כמגן על גבול "העולם הנוצרי" מפני האסלאם העות’מאני.
סְקָנְדֶרבֶּג קיבל סיוע כלכלי ונשק מהאפיפיור, ממלכות איטליה ונאפולי, שראו בו חומת מגן חשובה. למרות זאת, רוב הלחימה התבססה על לוחמי הגרילה האלבניים. הוא מת בשנת 1468 ממחלה (כנראה מלריה). לאחר מותו המשיכו העות’מאנים במתקפות ולבסוף הצליחו לכבוש את כל אלבניה בסוף המאה ה־15. אך דמותו נותרה מיתולוגית – "הגיבור שלא הובס בקרב". הוא נחשב לבלתי מנוצח בשדה הקרב, היסטוריונים עות’מאנים בני זמנו מתארים אותו כ"נמר מהבלקן".
באלבניה סְקָנְדֶרבֶּג נחשב לאבי האומה. פסלו מתנשא בכיכרות המרכזיות בטירָנָה ובקְרוּיָה. באירופה הוא נתפס כ"צלבן האחרון" או "מגן אירופה" נגד העות’מאנים. הנשר דו־ראשי (שקיים בסמל אלבניה) הופיע גם בדגלו.
שמו ופסלו נמצאים גם בקוסובו, מקדוניה הצפונית, ואפילו באיטליה – שם קהילות אלבניות שהיגרו בעקבותיו שימרו את זכרו.