אתרים

המרכז התיירותי וההיסטורי של ברלין משתרע לאורך השדרה הראשית אוּנטֶר דֶן לינדֶן, המובילה לאי המוזיאונים - המקום שבו ניצב במשך שנים הארמון המלכותי.

במשך מאות שנים השתרע מבוך של סמטאות צפופות ממזרח לנהר שְפּרֶה (Spree), סביב הכנסיות העתיקות וברובע ניקולאי, הגרעין הימי־ביניימי של ברלין, כשהיתה עדיין כפר קטן.

החלק הצפוני של רובע מיטֶה (Mitte), מעבר לנהר שפּרֶה, שונה באופיו מהאזור הממלכתי יותר של אוּנטֶר דֶן לינדֶן. השכונה נמנתה עם מרכזי הקהילה היהודית בעיר לפני עליית הנאצים, וממוקמים בה אתרים יהודיים חשובים לצד אנדרטאות ומוזיאונים.

בקצה הדרום־מערבי של רובע מיטֶה שוכנים זה לצד שרידים משני המשטרים הטוטליטריים שהטילו מורא על ברלין במאה ה־20, הנאצים והקומוניסטים.

בכל מפה של ברלין בולט הכתם הירוק בלב העיר: שדה ציד מלכותי שהיה לפארק העירוני;‏ האזור המושלם לפיקניקים ולטיולי אופניים משפחתיים, בינות לפסלים, פלגים ואגמים קטנים.

אזור גן החיות, שהחל להתפתח רק לפני כ־120 שנה, היה עם |הפד:36|חלוקת ברלין|ספד| למרכז הטבעי של העיר המערבית, שנותקה מהרבעים העתיקים במזרח.

חציו המזרחי של רובע קרוֹיצְבֶּרג, שעד |הפד:38|נפילת החומה|ספד| היה עני, חתרני ומוזנח, הפך ב־20 השנה האחרונות לאחד האזורים המבוקשים בעיר. המוני צעירים ותיירים שנשבו בקסמו היצירתי של האזור הזניקו את מחירי הנדל"ן - אבל למרות השינויים עדיין אפשר לראות כאן |הפד:86|אמנות רחוב|ספד| בכל פינה.

פרידריכסהיין (Friedrichshain) נוסדה בשנות ה־20 כשכונת פועלים, ולאחר חלוקת העיר נותרה במזרח. עם |הפד:38|נפילת החומה|ספד| התרוקנה השכונה כמעט לחלוטין, מה שהביא אליה אנרכיסטים ואמנים. אלו הוציאו לשכונה שם טרנדי, שהוביל לעלייה במחירי הדירות;‏ עם השנים פונו רוב הבניינים שאוכלסו בפולשים (|הפד:93|סקוואטרים|ספד|), וכיום חיים בשכונה בעיקר סטודנטים וצעירים, והיא מזכירה את דרום תל אביב.

פּרֶנצְלָאוּאֶר בֶּרג, שהחלה את דרכה כשכונת פועלים, נמנית היום עם האזורים הנחשבים והיקרים ביותר בעיר. מכיוון שלא נפגעה כמעט בהפצצות, נותרו בה רחובות שלמים כפי שהיו לפני מאה שנה ויותר.

העיירה שארלוֹטֶנבּוּרג (Charlottenburg), פרבר בורגני של ברלין שסופח לעיר ב־1920, התפתחה סביב הארמון בשם זה, שנבנה ב־1699 באזור שהיום הוא חלקו המערבי של הרובע (חלקה המזרחי של העיירה, שהחל להתפתח בסוף המאה ה־19, ידוע היום כאזור גן החיות והקו'דאם).

ככל שמעמיקים אל תוך מזרח ברלין, מעבר לשכונות אופנתיות כמו פרנצלאואר ברג ופרידריכסָהיין, מגלים מחדש את העיר ה|הפד:42|קומוניסטית|ספד|, שנדמה היה כאילו כבר עברה מן העולם.

הפרברים שהוקמו ממערב לברלין בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 קרצו לתושבי העיר האמידים, מהבורגנים היהודים ב|הפנה: i10104|רובע הבווארי|ספנה| ועד העשירים־באמת, שהתיישבו סביב היערות הירוקים ולגדות האגמים הצוננים.

כמו ורסאי לפאריז, כך פּוֹטסדאם (Potsdam) לברלין: עיירה קטנה מחוץ למרכז הפוליטי הסואן, אליה היו הנסיכים והמלכים מ|הפד:24|שושלת הוֹהֶנצוֹלֶרן|ספד| פורשים כדי לתפוס שלווה וליהנות ממנעמי החיים. העיירה התפתחה סביב המבצר ה|הפד:26|סלאבי|ספד| פּוֹצטוּפּימי (תחת עצי האלון), שהוקם כבר במאה העשירית, ורק מאוחר יותר זכתה לסיומת גרמנית.

כשיוצאים מברלין מתחלפים הבניינים והמפעלים במרחבים פסטורליים של שדות ויערות. זהו הנוף האופייני לבּראנדֶנבּוּרג, המדינה הפדרלית המקיפה את ברלין מכל עבריה: בשל הקרקע החולית, שאינה מתאימה לחקלאות, צפיפות האוכלוסין כאן נמוכה, והטבע בא לידי ביטוי במלוא הדרו. מדרום לבּראנדֶנבּוּרג שוכנת סקסוניה (בגרמנית זאקסֶן – Sachsen), שנופיה שטוחים פחות ועריה גדולות ומפותחות יותר.