אתרים

אזור זה, שנמצא מצפון לנהר סוּמידָה וממערב לו, היה לבה של טוקיו מאז שבנה השוֹגוּן הראשון אִיֶ יָאסוּ את טירתו במקום שבו ניצב היום ארמון הקיסר. האזור חרב מספר פעמים באסונות, עמם נמנים רעידת האדמה הגדולה של קאנטוֹ ב־1923 והפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, ושוקם שוב ושוב.

ברבעים הצפוניים אוּאֶנוֹ ואָסאקוּסָה נמצאים שרידי העיר התחתית העתיקה (שיטאמאצ'י - Shitamachi) של טוקיו. פעם היה אזור זה לבה של אֶדוֹ ושל תרבותה ושימש נושא לאינספור הדפסי אוּקִיוֹ־אֶה. סוחרים ובעלי מלאכה שגשגו כאן, וכך גם תיאטרון הקאבּוּקי ורובע התענוגות יוֹשיווארָה, ליד אָסאקוּסָה. אחד הקרבות הגדולים האחרונים של יפן התחולל באוּאֶנוֹ ב־1868, כשכוחותיו של הקיסר מֵייג'י הביסו את שוֹגוּנאט טוֹקוּגאוָוה.

שינג'וּקוּ ושיבּוּיָה, שני המרכזים של אזור מערב טוקיו, המרוחקים זה מזה מרחק שלוש תחנות של קו יאמאנוֹטֶה, החלו לשגשג רק אחרי רעידת האדמה של 1923. חלק זה של העיר הוא טוקיו החדשה - אנרגטית, סואנת, משתנה במהירות וקוראת תיגר על המנהגים המסורתיים של צפון טוקיו ושל מרכזה.

בסביבת טוקיו, לא רחוק ממרכז העיר, יש מספר אתרים מעניינים.

מי שרוצים להכיר את יפן לעומק, חייבים להקדיש זמן לטיול ברחובות ובסמטאות של בירתה הקיסרית העתיקה, שם נשמרו אתרים מפורסמים רבים בלב עיר מודרנית וסואנת. תושבי קיוטו מקנאים לעתים בשגשוגן הכלכלי של טוקיו ושל אוֹסאקָה הסמוכה, אבל הם גאים מאוד במטבח המקומי, במבטא הייחודי והמתנגן וברגישותם האסתטית לחילופי העונות.

פעם היו אלה אזורים נידחים בעלי מאפיינים תרבותיים ייחודיים, ואילו היום קל להגיע אליהם - מומלץ לבקר לפחות בשניים או בשלושה מהיעדים של האזור במסגרת כל ביקור בקיוטו.

במרכז הוֹנשוּ, האזור המשתרע בין טוקיו לקיוטו, באים לידי ביטוי כל הניגודים הגלומים ביפן. ברצועת החוף הצפופה נמצאות העיר השנייה בגודלה והעיר הרביעית בגודלה ביפן, ובמרכז האזור מתנשאים ההרים הגבוהים ביותר בה. בין שתי נקודות שיא אלה, נמצאים אזורים שלא קשה להגיע אליהם, ובכל זאת הם נידחים מספיק כדי לשמר את אורח החיים, האדריכלות והחגים המסורתיים.

מערב הוֹנשוּ הוא לבה התרבותי וההיסטורי של יפן - כאן, באזור יאמאטוֹ (Yamato) קמו חצרות הקיסרים הראשונים. שילוב מרגש בין ספרות, דמיון ומיסטיקה דתית עומד בבסיסם של רבים מהאתרים באזור, ואילו אוסאקה והערים הגדולות האחרות הן ערים מודרניות ותוססות. לא פלא שתיירים רבים אוהבים את האזור הזה במיוחד.

הים הפנימי סֶטוֹ, המפריד בין מרכז יפן לבין שיקוֹקוּ, האי הרביעי בגודלו במדינה, שימש במשך מאות שנים מחסום בפני המודרניזציה ובפני הגידול באוכלוסייה. תיירים רבים פוסחים עליו, למרות שמעל המים נבנו כבר גשרים, ולמרות האווירה הנוסטלגית השוררת בכפרי הדייגים והאיכרים, בחלקות האורז המשתרעות למרגלות גבעות מיוערות, במצודות ובמקדשים.

במשך מאות שנים קיימו תושבי האי קְיוּשוּ, שנחשב תמיד למנותק ונידח בעיני היפנים, קשרים עם סין, עם דרום־מזרח אסיה ועם אירופה, ואלה הפכו את האי לאחד האזורים בעלי התרבות המגוונת והמתקדמת ביותר ביפן. בזכות הגיוון הרב, במעבר מאתרים פרהיסטוריים לערים גדולות כמו העיר הראשית פוּקוֹאוֹקָה, נראה האיזור כמו דגם מוקטן של יפן כולה.

שרשרת איי אוֹקינאוָוה (Okinawa), הבולטים מתוך רצועה ארוכה של שוניות אלמוגים בין האוקיינוס השקט לים סין המזרחי, היתה מדינת חסות של סין מהמאה ה־14. בסינית נקרא האזור לִיוּ־צִ'יוּ (Liu-chiu), שם שהפך מאוחר יותר לשם היפני רִיוּקיוּ (Ryukyu). תרבותה של סין השתלבה בתרבות המקומית, ומאוחר יותר הצטרפה אליהן התרבות היפנית, כשעברה השליטה באיים לנחלת סאצוּמָה. בסופו של דבר נוצרה כאן תרבות ייחודית ומגוונת, הנבדלת עד היום מהתרבות של תושבי יפן האחרים.

כשיצא משורר ההָאיקוּ מאצוּאוֹ בּאשוֹ ב־1689 למסעו בן חמשת החודשים אל צפון יפן, הוא כינה אותו 'מסע אל אזורי הכפר הנידחים'. 300 שנים מאוחר יותר מובילים קווי הרכבת המהירה וכבישים מהירים אל האזור, שאימץ בינתיים את התרבות הדיגיטלית המודרנית. בכל זאת, האווירה הרוגעת והכפרית נשמרה במידת מה, ובעיקר קצב החיים נראה נוח יותר.

האי הצפוני ביותר ביפן נמצא ב'טבעת האש' של האוקיינוס השקט, בקצהו הדרומי של ים אוחוצק. שטחה של רוסיה מקיף את האי מצפון, ממערב וממזרח, ומדרום מפרידים בינו לבין הוֹנשוּ מצרי צוּגארוּ העמוקים. בזכות פסגות הרים, ערוצים עמוקים ואגמים הפך חלק זה של יפן למקום שבו הטבע הוא מוקד העניין העיקרי.