אתרים

השם הערבי אָלפאמָה הוא עדות לעברו של המקום כרובע חשוב של ליסבון המוּרית. אף מבנה לא נותר מאותה תקופה, אך רובע אָלפאמָה ניזוק רק קלות ברעידת האדמה של 1755, ולכן סבך הסמטאות מימי־הביניים נותר בשלמותו ופתוח להולכי רגל בלבד. שכונת קָשטֶלוּ שבקצה הרובע סמוכה לרובע גראסָה (Graça) שבגבעה הגבוהה יותר. מדרום וממזרח, הרובע גובל בנהר.

מתחילת המאה השש־עשרה ועד אמצע המאה השמונה־עשרה עמד ארמון המלוכה של ליסבון לגדת הנהר, באזור כיכר קוֹמֶרסיוּ של היום. היה זה שער הכניסה המפואר אל ליסבון, אחת הערים החשובות בעולם. ואז ב־1755 האדמה רעדה, פני האוקיינוס עלו ושריפות השתוללו - ופּאסוּ רִיאָל (ארמון המלוכה) חרב יחד עם עיקר סבך המבנים מימי־הביניים שמאחוריו. רובע בּאישָה של היום נבנה על שרידי ליסבון התחתית, לפי תוכנית חדשה, בסגנון חדש, ולמען עידן חדש. היום, הרובע הוא לִבה המזדקן של ליסבון, המתמודד עם אתגרים של הגירה שלילית, תנועת מכוניות, שקיעה הדרגתית של הקרקע ומרכזי קניות - אך עדיין אהוב ופועם.

שיאָדוּ הוא הרובע שבו נאלצו כמה מהשכונות ההיסטוריות שעל גבעות ליסבון להילחם על מעמדן המרכזי מול רשת הרחובות החדשה של בּאישָה, מרכז העיר שנבנה מחדש על־ידי הדוכס פּוֹמבּאל. היום, שני האזורים ותיקים ומכובדים, וגדושים חנויות, אך ההיסטוריה ומוסדות התרבות של אזור שיאָדוּ מעניקים לפעילויות המסחריות שבו ברק של יוקרה. גבוה יותר משתרע בּאירוּ אָלטוּ - 'הרובע העילי' - מבוך של רחובות צרים מהמאה השש־עשרה הגובלים בסמטאות רחבות יותר ובגושים ארוכים יותר המאפיינים בנייה מאוחרת יותר. בּאירוּ אָלטוּ נודע בעיקר כרובע שבו ריכוז הברים הוא הגדול ביותר בליסבון, אך הוא גם אזור מגורים, ובקצהו המערבי נמצאת שכונה שקטה של בתי אחוזה עתיקים ומפוארים.

מערב ליסבון כולל קבוצת גבעות משני עברי עמק אָלקָנטָרָה (Alcântara), והיום במקום נהר זורמת לאיטה תנועת מכוניות. אמת המים ששימשה את העיר בעבר נמתחת לאורך העמק, ונעלמת בתוך פארק מוֹנסָנטוּ, המשתרע על הגבעה הגבוהה ביותר בליסבון. מול מוֹנסָנטוּ, רובעי קאמפּוּ דֶה אוֹריקֶה, שטרֶלָה ולאפָּה, יורדים במדרגות תלולות לעבר הנהר, בכיוון דרום. קו המים הנמתח מרציפי אָלקָנטָרָה אל בֶּלֶן הוא רצועה מישורית נגישה ושטופת אור, שמעליה מתקמר גשר וֶוינטי סינקוּ דֶה אָבּריל.

שדרת ליבֶּרדאדֶה (Avenida da Liberdade) נמתחת מרֶשטָאוּרָדוֹרֶש לכיוון צפון בשיפוע מתון. השׂדרה מסתיימת במעגל תנועה על שם מרקיז פּוֹמבּאל, שהפך למעשה לראש הממשל בליסבון לאחר רעידת האדמה של 1755. דמותו משגיחה על מרכז העיר שיצר, כשלצדו אריה, וסביבו מסתחררת תנועת המכוניות. אם תצליחו לטפס עד לקצה פארק אדוארדו סֶטימוּ ותביטו לכיוון ימין, תוכלו לראות את הפרוורים הצפוניים של ליסבון, שהתפתחו בתחילת המאה העשרים (והיום הם במידה רבה חלק ממרכז העיר). סמוך לכאן נמצא מוזיאון גוּלבֶּנקיאַן המוערך;‏ ורחוק יותר ניבטים נופי המאה העשרים ואחת של פארק נאסוֹיש.

אמנם ימי תהילתה כמתחרה של הריביירה הם זיכרון רחוק היום, אך לרצועת החוף המגוונת, הנמתחת משפך נהר טֶז'וּ עד לנקודה המערבית ביותר באירופה היבשתית, יש עוד הרבה מה להציע. אזור החוף, הנקרא בפי המקומיים ליניָה (linha), הפך לאחד מפרווריה המאוכלסים ביותר של ליסבון, ועם זאת נשמרת כאן אווירת נופש נינוחה. אווירה עתיקה בהרבה תמצאו מעל החוף ומאחוריו, שם מדרונותיה הסלעיים של סינטרָה משתפלים וניחוח היערות נישא באוויר.